פסק-דין בתיק ת"ק 35674-06-11

1.         א.         התובעת נסעה ישר בכביש דו סטרי ולפתע, רכב לימוד נהיגה של הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") בו נהגה התלמידה מאי רוזנברג (להלן:"התלמידה")  אשר חנה צמוד למדרכה המסומנת באדום לבן, יצא לנתיב הנסיעה בו נסעה התובעת ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת.

                        התובעת סבורה, שהאחריות לגרם התאונה והנזק רובצת על התלמידה ולכן, הגישה תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לה את נזקיה בסך של 12,236 ש"ח, הכולל: נזק ממשי לרכבה בסך של 8,851 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 500 ש"ח, ירידת ערך בסך של 1,805 ש"ח, הפסד יום עבודה וכו' בסך של 1,000 ש"ח.

            ב.         הנתבעים סבורים, שהאחריות לקרות התאונה רובצת על התובעת - זאת בשל הטענות העיקריות הבאות:

                        א)         הנתבע ותלמידתו עצרו את הרכב על מנת לתת זכות קדימה לרכבים הבאים ממול - זאת משום שרכבים חנו בצד הימני של כביש דו סטרי. בעת שהתלמידה החלה בחצית הצומת בפניה שמאלה, הגיח פתאום רכב התובעת מאחוריהם, עקפה בפראות בתוך הצומת ותוך כדי כך פגעה בכנף קדמית שמאלית ופגוש קדמי של רכב הנתבע.

                        ב)         הנתבעים סבורים גם, שמיקום הנזקים מחזק את גרסתם ואת אחריות התובעת.

2.         בחנתי היטב את גרסאות הצדדים המעורבים בתאונה ואת עדותו של הנתבע, אשר היה המורה לנהיגה של התלמידה ולאחר שבחנתי עדויות אלו יחד עם המסמכים שהוגשו לבית המשפט, מקבל אנוכי את טענת נציג הנתבעת 2, שאכן מדובר בגרסה מול גרסה - גם אם נראה בעדות התלמידה ועדותו של הנתבע גרסה אחת מול גרסתה של התובעת.

בשל גרסאות השונות, לא ניתן פסק דין ביום הדיון, שכן היה בדעתי לבדוק את חומר הראיות ולהגיע למסקנה לאחר בחינת חומר זה.

3.         אין חולק בין הצדדים, שבמקום האירוע הכביש הוא דו סטרי ואין מחלוקת בין הצדדים, שבטרם האירוע חנה רכב הנתבעים בסמוך למדרכה.

            אין בדעתי להיכנס לשאלה שעוררו הצדדים, מה תוצאות החניה במדרכה המסומנת באבני שפה אדום לבן, אלא יש בדעתי להתייחס לעובדות ולנסיבות כפי שאירע האירוע עצמו ובהתייחס לכך, אני קובע, שגם אם מסקנת בית המשפט היא, שהאחריות לקרות התאונה רובצת על התלמידה ועל הנתבע, הרי שגם לתובעת רשלנות תורמת לגרם התאונה.

            עם זאת, מנסיבות האירוע עולה, שהאחריות המרבית רובצת על התלמידה והנתבע ואילו לתובעת רשלנות תורמת בשיעור נמוך בהרבה מזו של התלמידה ובשוקלי את חלוקת האחריות, אני קובע את אחריותם של התלמידה והנתבע בשיעור של 70% ואילו את רשלנותה התורמת של התובעת בשיעור של 30% - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         א)         אין ספק, שבטרם הגיעה התובעת אל מיקום מכונית הנתבע, עמד רכבו של הנתבע צמוד למדרכה ולגבי תוצאות התאונה, אין נפקא מינה אם הנתבע עמד על מנת לשוחח עם התלמידה או עמד על מנת ליתן זכות קדימה לרכבים הבאים ממול, אלא השאלה היא, האם החל רכב הנתבע לצאת מעמידת הרכב ולפנות שמאלה, בעת שהכביש היה פנוי או שמא החל לצאת מבלי להבחין כלל ברכבה של התובעת המגיע מאחוריו.

                        ב)         כתשובה לשאלה זו, אני קובע, שרכב הנתבע יצא ממקום החניה ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת ומבלי לבדוק אם היציאה אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך.

                        ג)          התלמידה העידה, שבעת שיצאה לדרך לא היה רכב מאחוריה ואיני מקבל טענה זו, שכן רכב התובעת לא הגיע משום מקום ועובדה היא, שמיד סמוך ליציאת רכב הנתבע, אירעה ההתנגשות בין הרכבים וזהו אות וסימן שרכב התובעת כבר היה קרוב מאד אליה ומחובתה, כשם שהיה זה מחובתו של הנתבע - כמורה לנהיגה- להביט ולבדוק האם היציאה אפשרית והאם אין רכבים אחרים, שעשויים להיחסם על ידי יציאת רכב הנתבע.

            ב.         א)         קיימים הבדלי גרסאות בין זו של התלמידה ובין זו של הנתבע: בעוד שהנתבע טוען שרכבו עמד כרכב ראשון מבין שיירת המכוניות שעמדה באותה מדרכה, מעידה התלמידה שרכבם עמד כרכב אחרון.

                                    (ראה עדות הנתבע בעמ' 2 לפ',ש' 26 לעומת עדות התלמידה בעמ' 3 לפ', ש' 15- 16).

                        ב)         אני מאמין לתובעת, שבעת שהתקרבה אל רכב הנתבע וניסתה להשתלב בנתיב שלה ולהמשיך לנסוע ישר - יצא רכב הנתבע מאותה מדרכה ותוך פנייה שמאלה פגע ברכב התובעת.

                                    אינני מקבל את טענת הנתבעים, שבעת שרכב הנתבע החל בחציית הצומת בפנייה שמאלה, הגיחה לפתע פתאום התובעת מאחוריהם ועקפה בפראות בתוך הצומת ופגע בכנף קדמית שמאלית ופגוש קדמי של רכב הנתבעים - זאת משני טעמים הבאים: ראשית, לא הוכח כלל שהתאונה אירעה בעת שהנתבע החל לחצות את הצומת בפנייה שמאלה, שכן מוסכם על הצדדים שרכב הנתבע החל לנסוע מעמידה או מעצירה ליד המדרכה ומה עניין יש כאן בחציית הצומת?  זאת ועוד, הנתבע מעיד: "הכיכר הוא (כך בעדות-ג.ב.) במרחק של משהו כמו 10 מטר, היציאה מהכיכר לכיוון הצומת",.

                                        אם כך אומר הנתבע, היכן הצומת אותו חצו, כאשר מוסכם על הצדדים, שהתאונה אירעה אחרי הצומת ולאחר שמכונית הנתבע עמדה סמוך למדרכה? (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 1- 2).

                                    שנית, טענת הנתבעים, שבעוד שהנתבע התכוון לתת זכות קדימה לרכבים שבאים ממול, עקפה התובעת בפראות את המכוניות העומדות אינה מתקבלת כלל על הדעת, שכן, אם כדברי הנתבע הכביש במקום צר, כיצד יכלה התובעת לעקוף או לעקוף בפראות, כאשר ממילא לא היה מקום, משום שבאותה עת הגיעו רכבים ממול ושהנתבע רצה לתת להם זכות קדימה.